GSD3 – מחלת קורי

מחלת קורי (Cori disease), הידועה יותר כמחלת אגירת גליקוגן מסוג 3 (Glycogen storage disease type 3), היא מחלה תורשתית הנובעת מפגיעה במנגנון ניצול הגליקוגן, ושייכת לקבוצת המחלות הידועות כמחלות אגירת גליקוגן.

גליקוגן ומחלות אגירת גליקוגן

כל תאי הגוף זקוקים לגלוקוז כדי לספק אנרגיה לפעילויות החיים הבסיסיות. מכיוון שאנחנו לא אוכלים ללא הרף, הגוף נדרש להסתגל למצבים של חוסר זמני בגלוקוז. כדי לאגור גלוקוז לשעת הצורך, מסנתזים תאים שונים בגוף גליקוגן- מולקולה ארוכה ומסועפת המורכבת משרשראות ארוכות של גלוקוז.

בעת הצורך, כאשר חסר גלוקוז בגוף, מערכת אנזימטית שלמה אחראית על פירוק הגליקוגן, שחרור קבוצות הגלוקוז, והוצאתן לזרם הדם – לאספקת אנרגיה לרקמות השונות. פגיעה בתהליך התקין של סינתוז ופירוק הגליקוגן וניצול הגלוקוז מובילה לשורה של מחלות גנטיות המכונות “מחלות אגירת גליקוגן”.

הבסיס הגנטי למחלה

חלק מתהליך פירוק הגליקוגן כולל הסרה בשלבים של מולקולות גלוקוז משרשרת הגליקוגן, כדי לשחרר אותן במידת הצורך. השחרור של מולקולות הגלוקוז נעשה על ידי האנזים פוספוליראז (phosphorylase).

לפני שאנזים זה יכול לפעול את פעולתו, יש צורך באנזימים מקדימים שפועלים כדי לפתוח את שרשרת הגליקוגן, ולהסיר את נקודות ההסתעפות. הסרה של נקודות ההסתעפות הכרחית, לכן, להמשך פירוק תקין של גליקוגן, והיא נעשית באמצעות האנזים שנקרא debrancher enzyme. הגן המקודד לאנזים זה נפגע במחלת קורי.

הגן הפגוע, שנקרא AGL, נמצא על כרומוזום מספר 1 (1q21). אותו גן מקודד לאנזים שנמצא ברקמות שונות, אך תהליכים שונים בהפיכת הגן לחלבון מביאים לתוצרים שונים של האנזים בין השריר והלב.

נמצאו מוטציות שונות בגן שמביאות למחלה. שכיחות גובהה עם מוטציה ספציפית נמצאה באיי פארו (קבוצת איים קטנה בין סקנדינביה ואיסלנד). בישראל שכיחה מוטציה אחרת (ידועה כ – 4455delT), ששכיחותה מוערכת ב – 1 לכל 5,400 ביהודים ממוצא צפון אפריקאי –  אצלם שכיחה המחלה יותר מעדות אחרות. מעריכים שהשכיחות הכללית של מחלת קורי נע סביב 1 לכל 100,000 – מחלה נדירה למדי.

סימנים וסימפטומים

הסימנים והסימפטומים של המחלה יכולים ללבוש צורות שונות, בדרגות חומרה שונות. המחלה יכולה לפגוע בשריר, בכבד, או בשניהם. החולים מופיעים עם כבד מוגדל (בעקבות הפרעה בפירוק הגליקוגן המצטבר בתאים), ואירועים של ירידה מסוכנת ברמת הגלוקוז בדם (היפוגליקמיה) – בעקבות פגיעה בגליקוגן הכבדי.

בנוסף, החולים סובלים מהפרעה בגדילה, טונוס שרירים מופחת, וחולשת שרירים. סימפטום אחרון זה הוא גם הדומיננטי ביותר בחולים מבוגרים, ומשפיע על איכות חייהם.

כיצד מאבחנים את המחלה?

אבחנה מסורתית נשענת על רמות גובהות של האנזים קארטנין קינאז בבדיקת דם, עם בדיקה ספציפית לרמות אנזים נמוכות. ניתן להיעזר גם בבדיקה גנטית לאישור האבחנה, בייחוד כאשר המוטציה המשפחתית ידועה, או כאשר חושדים בקיומה של מוטציה שניתן לבדוק.

אבחנה גנטית טרום לידתית מומלצת כאשר יש חולים ידועים במשפחה או כאשר שני ההורים הם ממוצא צפון אפריקאי.

טיפול במחלת קורי

למרבה הצער, אין טיפול ספציפי למחלה. ניתן להתמודד עם ההפרעה בתפקוד הגליקוגן על ידי ארוחות תדירות המכילות עמילן (שרשרת של גלוקוז הנמצאת במוצרים  מן הצומח, ודומה לגליקוגן). ככל הנראה גם דיאטה העשירה בחלבונים יכולה לסייע לחולים.