בדיקת אבהות היא שיטה גנטית מדעית להוכחה של קרבת משפחה – הורות לילד, על בסיס הקרבה הגנטית בין אב לילדו. בדיקה זו חוללה מהפכה של ממש בתחומים רבים – ובייחוד בתחומי המשפט ודיני המשפחה.
עד לפני כחמישים שנה לא הייתה אפשרות מעשית להוכיח אבהות לילד. עם הגילויים המדהימים של הביולוגיה המודרנית – ובראשם הדנ"א ומנגנוני ההורשה, ניתן כיום להוכיח בוודאות כמעט מוחלטת, קרבת משפחה בין הורה לילדו.
הבסיס הגנטי לבדיקת אבהות
כידוע, החומר הגנטי שלנו, ה – DNA, מגיע אלינו משני ההורים. החומר הגנטי כולו "ארוז" בארבעים ושש חתיכות המכונות כרומוזומים. ארבעים וששה הכרומוזומים הם למעשה עשרים ושלושה זוגות, כאשר בכל זוג מגיע כרומוזום אחד מהאב ואחד מהאם.
תאי הזרע והביצית מכילים כל אחד רק מחצית מהחומר הגנטי של ההורה – כרומוזום אחד מכל סוג. עם ההפריה נוצר עובר ראשוני, שבו מחצית מהחומר הגנטי מגיעה מהאב, ומחציתה מהאם.
למרות שבני האדם דומים מאוד בחומר הגנטי שלהם, עד לשברירי אחוזים של הבדל בלבד, עדיין קיימים הבדלים רבים ב- DNA המאפשרים להבדיל בין אדם למשנהו. הבדלים יכולים להיות בקטעים ארוכים של DNA, במספר חזרות של מקטע מסויים, או בבסיס בודד.
שינויים בבסיס בודד נקראים (SNP's (Single Nucleotide Pplymorphiism, והם מהווים בדרך כלל את הבסיס לבדיקות סמנים גנטיים. ידע רב שנצבר על אודות השינויים בין בני אדם בנקודות מסוימות ב – DNA מאפשר הבחנה בין אנשים שונים על סמך החומר הגנטי המשתנה.
זהות של סמנים גנטיים בין אב לילדו (במחצית מהכרומוזומים) משמעה בדיקת אבהות חיובית. בדיקה של מספר מספק של נקודות משתנות מפחיתה מאוד את הסיכוי לטעות. חשוב לציין, שלעיתים אין התאמה מלאה בין סמנים על כרומוזום של הורה לכרומוזום של הילד, בגלל התופעה המכונה טרנסלוקציה. טרנסלוקציה (שחלוף בעברית) מתארת החלפת חומר גנטי בין כרומוזומים בשעה של הכפלת התא – שינויים שיש לקחת בחשבון בעת עריכת בדיקות גנטיות.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
כדי לערוך בדיקת אבהות, יש לקחת דגימת תאים מהילד (או העובר), האב ה"חשוד", ולעיתים גם מהאם. במידה והרצון לבדיקת אבהות מתעורר עוד במהלך ההיריון, ניתן לבדוק את העובר באמצעות בדיקת מי שפיר או בדיקת סיסי שלייה. בדיקות אלו נוטלות דגימה של תאים מהעובר והשלייה (החומר הגנטי בשלייה זהה כמעט תמיד לעובר), אך כרוכות בסיכון קטן להפלה בלתי רצויה.
דגימות מהאב לצורך בדיקת החומר הגנטי ניתן לקחת מכל תא בגוף – כמעט כל התאים מכילים את החומר הגנטי, ללא הבדלים. בדרך כלל מקובל להיעזר בדגימת דם (עם תאי דם לבנים) או בדגימת רוק (עם תאי ציפוי של מערכת העיכול).
בדגימות שנלקחו מהאב נבדקים סמנים גנטיים שונים. הסמנים הגנטיים שנבדקים מוצלבים עם הסמנים שנמצאים אצל הילד (והאם). על ידי הצלבה פשוטה כזו ניתן לראות האם קיימת התאמה בין בחומר הגנטי של האב לחומר הגנטי של הילד. בבדיקה נלקחת בחשבון גם תופעת הטרנסלוקציה שנצפתה לעיל. כמובן שניתן לערוך את אותה הבדיקה להוכחת אבהות ואמהות כאחד.
האם בדיקת אבהות היא בדיקה מוחלטת?
כמו כל בדיקה רפואית, אף בדיקה אינה בטוחה במאת האחוזים. עם זאת, בדיקות האבהות המודרניות הן בדיקות בעלות אחוזי טעות זניחים ביותר. הסיכוי שאדם אקראי יישא רצף סמנים דומה לילד שנבדק ואינו הילד שלו, תלוי כמובן במספר הסמנים שנבדקים.
כאשר מספר הסמנים הוא תשע, ואף יותר מכך, הסיכוי לטעות מיזערי ביותר. תאומים זהים נושאים, כמובן, את אותו החומר הגנטי, ולכן לא ניתן להבדיל בניהם באמצעות בדיקת אבהות.
בדיקת אבהות היא ראייה קבילה בבתי משפט ברוב התחומים, למשל לצורך הוכחת תשלומי מזונות. לעיתים בתי דין רבניים נמנעים מלהסתמך על בדיקת אבהות להגדרת ילד כממזר, משיקולים הלכתיים – משפטיים, אך אין בכך כדי לרמוז על טעות בבדיקה.