תסמונת וולף הירשהורן היא תסמונת רב מערכתית, הבאה לידי ביטוי בתווי פנים אופייניים, עיכוב בהתפתחות המוטורית, פרכוסים, לקות שכלית, צמיחה איטית ועוד. לפי ההערכות העדכניות ביותר שיש בידינו כיום, נראה כי שכיחות התסמונת היא 1:50000 ומסיבה לא ברורה נקבות סובלות ממנה בשכיחות הגבוהה פי 2 בהשוואה לזכרים. יש לציין כי ישנם חוקרים הסבורים כי שכיחות התסמונת גבוהה יותר, אך חלק מהמקרים נותרים לא מאובחנים.
מה הם התסמינים של תסמונת וולף-הירשהורן?
כמעט כל הלוקים בתסמונת וולף הירשהורן סובלים מתווי פנים אופייניים הכוללים גשר אף שטוח ורחב, מצח גבוה, מרווח גדול בין העיניים, מרווח קצר בין האף לשפה העליונה, לסת תחתונה קטנה, התפתחות לא מלאה של האוזניים, חוסר סימטריה בפנים, ראש קטן מהרגיל ועוד.
הלוקים בתסמונת סובלים גם מעיכוב בהתפתחות ובצמיחה, המורגש עוד לפני הלידה. כמו כן, בחודשי החיים הראשונים הלוקים בתסמונת סובלים מבעיות האכלה ומקושי לעלות במשקל (כשל בשגשוג). חולשת השרירים ומתח השרירים הנמוך גורמים לעיכוב בהתפתחות המוטורית (ישיבה, עמידה והליכה מאוחרת מאוד) וכן בסופו של דבר הלוקים בתסמונת סובלים מקומה נמוכה יחסית לאוכלוסייה הכללית.
הליקויים האינטלקטואליים יכולים להיות קלים עד חמורים אך בהשוואה לאנשים הלוקים בשכלם, הכישורים החברתיים של הלוקים בתסמונת וולף הירשהורן טובים מאוד. בדרך כלל הילדים הלוקים בתסמונת יסבלו מפרכוסים העמידים לטיפול תרופתי, שנוטים לחלוף במהלך ההתבגרות.
תסמינים נוספים המתרחשים בשכיחות גבוהה בקרב הלוקים בתסמונת וולף הירשהורן הם חך שסועה, שפה שסועה, עקמת, עקשת (קיפוזיס), מומים לבביים, מומים במערכת העיכול ועוד.
מה הם הגורמים לתסמונת וולף הירשהורן?
תסמונת וולף הירשהורן נגרמת כתוצאה מחסר של מקטע גנטי בקצה הזרוע הקצרה של כרומוזום 4. גודלו של המקטע החסר אינו אחיד בין הלוקים בתסמונת וככל הנראה לפי הידוע לנו כיום ככל שהחסר נרחב יותר, כך התסמינים חמורים יותר. רוב הלוקים בתסמונת הסובלים מהצורה הקלאסית שלה, סובלים מחסר בשלושה גנים מרכזיים להלן:
- WHSC1 – ככל הנראה גן זה קשור לעיכוב בהתפתחות ובצמיחה ולתווי הפנים האופייניים ללוקים בתסמונת וולף הירשהורן.
- LETM1 – ככל הנראה גן זה קשור לפרכוסים שכן הוא קשור לפעילות החשמלית של המוח.
- MSX1 – ככל הנראה חסר של גן זה גורם לבעיות השיניים ולתסמינים נוספים הקשורים למבנה הפה כמו לדוגמה חך שסועה או שפה שסועה.
כיצד המוטציה הגורמת לתסמונת עוברת בתורשה?
כשמונים וחמישה עד תשעים אחוז מהמקרים של תסמונת וולף הירשהורן לא עוברים בתורשה, אלא מתרחשים באופן אקראי סמוך להפריה או בתהליך ההיווצרות של הביצית או הזרע. במקרים מסוימים מתרחשת הפרעה כרומוזומלית הבאה לידי ביטוי בשבירה של הכרומוזום בשני אזורים בקצוות המרוחקים שלו וחיבור של הקצוות הנותרים. במקרה הזה החלק העליון של הכרומוזום משנה את צורתו לצורת טבעת.
ייתכן מצב נוסף הנקרא טרנסלוקציה מאוזנת, שבו המקטע הרלוונטי בכרומוזום 4 הוחלף במקטע גנטי מכרומוזום אחר. אדם הלוקה בטרנסלוקציה גנטית מאוזנת ככל הנראה לא יושפע ממנה וזאת כיוון שלא יסבול מחסר בחומר גנטי. עם זאת, אם יעביר לצאצא את כרומוזום 4 שבו חסר המקטע הרלוונטי בקצה הזרוע הקצרה, הרי שהצאצא יסבול מתסמונת וולף הירשהורן.
האם ניתן לאבחן את התסמונת במהלך ההריון?
הבדיקה לאבחון ההפרעה הכרומוזומלית בעובר לא מתבצעת באופן שגרתי וזאת כיוון שהתסמונת נחשבת לנדירה יחסית. אם מתגלים סימנים חשודים בבדיקות השגרתיות (כמו לדוגמה מום לבבי המתגלה בסקירת מערכות), ניתן לבצע בדיקת FISH, המאפשרת לזהות את החסר המזערי בכרומוזום 4.