בדיקות גנטיות ל- Myotonic dystrophy

Myotonic dystrophy היא מחלה גנטית כרונית שיכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב מאוד של תסמינים כפי שנפרט במאמר זה.

הסוג השכיח של מחלה זו נקרא Myotonic dystrophy type 1 או בקיצור DM1 והסוג הפחות שכיח נקרא Myotonic dystrophy type 2 או בקיצור DM2. התסמינים המגוונים של המחלה יכולים לכלול חולשה או נוקשות בשרירים, קטרקט, פיגור שכלי, מוות מוקדם, אי ספיקה נשימתית, חוסר הבעה בפנים ועוד.

הסוגים השונים של המחלה

קיימות ארבע צורות מרכזיות בהן יכולה מחלת DM1 לבוא לידי ביטוי בחולים שכולן נובעות מפגם באותו הגן.

בכל מחלה מופיע פגם אחר כפי שנפרט בהמשך ובהתאם לכך הצורות השונות נבדלות זו מזו בגיל ההופעה ובדרגת החומרה להלן:

מיוטוניה מולדת

צורה זו באה לידי ביטוי באופן סימפטומטי בחולים ביום בו הם נולדים. החולים באים לעולם עם אי ספיקה נשימתית שמהווה גם את גורם המוות העיקרי בקרב החולים בצורה זו.

למעשה, את הפגיעה במערכת הנשימה שבאה לידי ביטוי בבקע סרעפתי ניתן לראות כבר בהיותו של העובר ברחם אמו כיוון שהחולים בצורה זו של המחלה כמעט ולא זזים בהיותם ברחם. בנוסף לכך, ניתן לראות ריבוי של מי שפיר ובמקרים מסוימים גם קלאב פוט (רגל סוסנית). חולים אלו מתים בינקותם.

מיוטוניה של הינקות

התסמינים במקרה הזה מגיעים רק בסביבות גיל שנה אחת. גם צורה זו נחשבת לקשה מאוד והתסמינים שלה כוללים פיגור שכלי בדרגות חומרה שונות ורפיון שרירים ניכר.

מיוטוניה של הילדות

בצורה הזו התסמינים מופיעים בשלב יחסית מאוחר לצורה המולדת או לצורה שמופיעה בגיל שנה. חומרת התסמינים בינונית וייתכנו גם מצבים שבהם החולים לא יסבלו מפיגור שכלי כלל אלא רק מרפיון של השרירים.

מיוטוניה של הבגרות

צורה זו מופיעה בבגרות והתסמינים שלה קלים מאוד יחסית. לרוב הם יכללו בעיקר מיוטוניה, חולשת שרירים שהולכת ומחריפה, ירידה הדרגתית בייצור הזרע ודפוס התקרחות אופייני בזכרים.

בד”כ התסמינים של DM2 יהיו קלים יותר ולעתים נדירות יופיעו בקרב חולים אלה סיבוכים מולדים דוגמת אלו שפוגעים בחולים בצורה השכיחה יותר של המחלה. כמו כן לרוב החולים ב- MD2 לא סובלים מפיגור שכלי.

מה הוא המנגנון הגנטי שעומד בבסיס המחלה?

הגן שמוטציות בו גורמות להתבטאות התסמינים של מחלת MD1 נקרא DMPK ותפקידו הוא לקודד ליצירת חלבון שנמצא בשרירים שנקרא Myotonic dystrophy protein kinase. הגן ממוקם על הזרוע הארוכה של כרומוזום 19 ובין הקודונים שמרכיבים אותו ישנו רצף של שלוש אותיות שחוזר על עצמו (CTG).

באדם הבריא רצף זה יכול לחזור על עצמו אפילו ארבעים פעמים ללא שום הסתמנות קלינית חריגה. אך ברגע שכמות החזרות גבוהה יותר מארבעים, עלולים להיגרם תסמינים מגוונים מאוד שדרגת החומרה שלהם נמצאת בקורלציה למספר החזרות.

בחולים שסובלים מהצורה המולדת של המחלה ניתן למצוא מאות ואף אלפי חזרות על הרצף ובהתאם לכך הפגיעה בהם היא גם הקשה ביותר. הנקודה המעניינת במחלה זו היא שבמידה ואת העותק הפגום של הגן הוריש לצאצא אביו, הרי שמספר החזרות יהיה כמעט זהה למספר החזרות שמופיעות בגנום של האב.

עם זאת, במידה ואת הגן המוטציוני מורישה לצאצא האם, הרי שמספר החזרות יהיה גדול הרבה יותר. מסיבה זו, במשפחות שבהן המחלה נפוצה, נראית החמרה של התסמינים עם התקדמות הדורות.

DM2 נגרמת בעקבות מוטציה דומה שמתרחשת בעקבות הכפלה מוגברת של רצף האותיות CCTG בגן שנקרא ZNF9 הממוקם על כרומוזום 3. בניגוד ל- DM1, בסוג הפחות נפוץ של המחלה אין קורלציה בין מספר החזרות לבין חומרת התסמינים.

האם ישנן בדיקות גנטיות לאיתור המוטציה?

ישנן בדיקות גנטיות שניתן לבצע לעוברים שנמצאים בסיכון כדי לבדוק האם הם נושאים את המוטציות הגנטיות שהוזכרו לעיל. את הבדיקות ניתן לבצע על הדגימה שנלקחת בבדיקת סיסי שלייה והיא אינה מבוצעת בשגרה אלא רק לעוברים בסיכון.

בנוסף לכך, ניתן לבצע את הבדיקה גם לאחר הלידה לתינוקות או לאנשים שגילו שהמחלה במשפחתם נפוצה יחסית לאוכלוסייה הכללית. באופן עקרוני מאחר ומדובר על מחלה שמועברת באופן אוטוזומלי דומיננטי, הרי שבדרך כלל עד שהאדם מגיע לגיל שבו הוא מעוניין להביא צאצא לעולם, הוא כבר סובל מהתסמינים. אפשרות נוספת היא לבצע בדיקה גנטית לפני השרשה.