סרטן הרחם הוא גידול שהמקור שלו יכול להיות בסטרומה או ברירית של הרחם. הסיכון לחלות בסרטן הרחם בקרב האוכלוסייה הכללית הוא 1.5% בממוצע, הגיל הממוצע של החולות הוא שישים ואחת שנה והרוב המוחלט של החולות (85% מהן) מאובחנות בשלבים הראשונים של הסרטן, כלומר בשלב 1 או 2.
בהתאם לכך, לרוב הפרוגנוזה טובה מאוד. התסמין הראשוני שלרוב מוביל לבדיקה בה מגלים את הסרטן הוא הופעת דימום לאחר הפסקת הווסת. גורמי הסיכון לסרטן זה יכולים להיות השמנה, סוכרת, שימוש בטמוקסיפן, שימוש בתחליף הורמונאלי שמכיל אסטרוגן ועוד. בנוסף לכל זה אחד מגורמי הסיכון הוא תסמונת שנקראת HNPCC.
HNPCC על קצה המזלג
HNPCC או hereditary non polyposis colon cancer היא תסמונת שבעבר האמינו שמקושרת אך ורק לנטייה לחלות בסרטן במעי הגס ומכאן שמה (colon cancer באנגלית משמעו סרטן במעי הגס).
בתסמונת הזו מתרחשת פגיעה באחד מהגנים שתפקידם לקודד ליצירת חלבונים שמתקנים תקלות שמתרחשות בחומר התורשתי. הגנים המיוחדים האלו נקראים mismatch repair genes וישנם לפחות חמישה גנים כאלו. שניים מהם נחשבים לשכיחים ביותר להיפגע ושמותיהם MSH2 ו- MLH1.
רק על מנת לסבר את האוזן נציין כי פגיעה בכל אחד מהגנים האלו (די בפגיעה בגן אחד בלבד) מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם ב- 42-60 אחוז במהלך החיים (להזכירכם באוכלוסייה הכללית הסיכון לחלות בסרטן זה עומד על 1.5%).
באופן דומה הנושאים את הגן נמצאים בסיכון מוגבר של 70-82% לחלות בסרטן המעי הגס כשבאוכלוסייה הכללית הסיכון לפתח מחלה זו עומד על שני אחוז בלבד.
בקרב מי מתבצעת הבדיקה לאבחון התסמונת?
הבדיקה לא מתבצעת באופן גורף לכלל האוכלוסייה וישנם קריטריונים מסוימים לפיהם נוהגים. בגדול ישנן שתי קבוצות קריטריונים כשהאחת נקראת “אמסטרדם” והשנייה “בתסדה”.
הקריטריונים של אמסטרדם נחשבים למחמירים מאוד ולמעט מיושנים שכן הם נכתבו בשנת 1991 עוד לפני שהייתה מודעות לכך שהתסמונת מעלה את הסיכון לחלות בסוגי סרטן נוספים מלבד סרטן המעי הגס ולכן הוכנסו בהם שינויים בשנת 1998.
הקריטריונים מיועדים לאבחן משפחות שנושאות את המוטציה בוודאות בעוד שהקריטריונים מקבוצת “בתסדה” מיועדים לאתר את המשפחות שיפיקו את המרב מביצוע הבדיקה הגנטית לאיתור התסמונת ונחשבים לבררנים פחות.
כיצד מבוצעת הבדיקה?
במידה ומדובר על נשים ממוצא גיאורגי או אשכנזי ניתן לבדוק את קיום המוטציה באופן ישיר כיוון שישנן מוטציות מוכרות שניתן לזהות בקרב עדות אלו. במידה והמוטציה לא זוהתה או במקרה ומדובר בנשים מעדות אחרות, הבדיקה מבוצעת בשלושה שלבים להלן:
בדיקת היציבות הגנומית – אחד מהמאפיינים המובהקים ביותר של הגידולים שמתפתחים בקרב הלוקים בתסמונת זו הוא חוסר יציבות גנומית. אי לכך השלב הראשון בבדיקה כולל השוואה בין החומר התורשתי בדגימה של הגידול לבין חומר תורשתי מרקמה בריאה. אי היציבות שנקראת גםMSI או microsatellite instability מתקיימת בתשעים אחוז מהגידולים הסרטניים שמתרחשים על רקע של HNPCC. עם זאת, אין די באי היציבות על מנת לקבוע כי אכן מדובר בתסמונת בוודאות.
התבטאות החלבונים – במידה ואכן מגלים בשלב הראשון כי קיימת אי יציבות גנומית, ממשיכים את הבירור הגנטי על ידי צביעה אימונוהיסטוכימית של רקמה שנלקחת מהגידול. על ידי בדיקה זו מגלים אילו חלבונים לא באים לידי ביטוי ברקמת הגידול מה שמאפשר להעריך איזה גן נפגם.
איתור המוטציה הספציפית – במידה וצביעת הדוגמה מרקמת הגידול אכן העלתה ממצאים לפיהם ניתן היה לקבוע כי הגידול התפתח על רקע התסמונת, ממשיכים את הבירור לשלב הסופי שבו קובעים את הרצף הגנטי של הגנים MSH2 ו- MLH1.
מה השלבים הבאים לאחר גילוי המוטציה?
בסופו של דבר כאשר המוטציה הרלוונטית מתגלה, ניתן לבצע בדיקה פשוטה לאיתור המוטציה בבני משפחה נוספים על מנת לדעת האם הם לוקים בתסמונת.
לקיום התסמונת ישנן השלכות מרחיקות לכת בהקשר של סוגים שונים של סרטן אך בהקשר של סרטן הרחם המשמעויות הן שיש לבצע מעקב תכוף ובאופן תדיר אחרי הסימנים הראשונים של המחלה.
הכוונה היא לבצע אולטרסאונד נרתיקי, לעקוב אחרי רמות של סמן CA-125 ולבצע ביופסיה של הרירית מדי שנה עד שנתיים החל מגיל שלושים בממוצע ואחת לשנה החל מגיל ארבעים.
