מחלת מטאכרומטיק לויקודיסטרופיה (Metachromatic leukodystrophy – MLD) היא מחלה גנטית תורשתית שבה נפגע ציפוי המיאלין של מערכת העצבים המרכזית והפריפרית, ונגרם נזק מתקדם ומתמשך של המוח, חוט השדרה והעצבים בגוף.
הבסיס הביוכימי והגנטי למחלה
מחלת MLD נגרמת בגלל מחסור באנזים שנקרא אריסולפטאז (A (arylsulfatase A. הסיבה לפגיעה באנזים זה היא
מוטציה בגן המקודד לחלבון. במחקרים נדירים קיימת מוטציה בגן המקודד לחלבון אחר (SAP-B), הקשור לפירוק אריסולפטאז.
החלבון שפגוע במחלה אחראי לפעילות ביוכימית שמשנה את החומר צרברוסיד סולפאט – חומר חושב המהווה חלק משכבת המיאלין. שכבת המיאלין היא שכבת הציפוי של העצבים. ללא ציפוי עצבי במיאלין לא ניתן להעביר אותות עצביים חשמליים במערכת העצבים.
כתוצאה מהפגיעה באחד המרכיבים המרכזיים של המיאלין, הוא הופך ללא תפקודי, וכך מערכת העצבים כולה נפגעת. מכיוון שהגוף לא יכול לפרק את הצרברוסיד, הוא מצטבר ברקמות השונות. ההצטברות שלו מביאה להרס של תאים במוח (אוליגונדנדוציטים) ותאים במערכת העצבים (תאי שוון) שאחראים על ייצור מיאלין.
המחלה יכולה להופיע בשתי צורות עיקריות, בעקבות שני אללים (עותקים של הגן) שקשורים להופעת המחלה. כאשר החולים נושאים שתי עותקים של האלל הידוע כ – I, המחלה היא קשה, ומופיעה בינקות. כאשר האלל הפגוע הוא A, המחלה קלה יותר, ונוטה להופיע בגילאים מבוגרים יותר.
המחלה מורשת באופן
אוטוזומלי רצסיבי. כלומר, שני הורים נשאים, שנושאים עותק אחד פגום של גן במחלה, יכולים להעביר לילדם את המחלה, בתנאי שיקבל את העותק הפגוע משני ההורים. הסיכון לילד של שני הורים נשאים לחלות במחלה הוא 25%.
שכיחות המחלה משתנה בין מוצאים שונים. המחלה עצמה נדירה למדי, והשכיחות הכללית נעה בין 1 ל -40,000 ל-1 ל-100,000. עם זאת, קיימת שכיחות מוגברת של המחלה בכמה תת אוכלוסיות.
המחלה נפוצה במספר כפרים ערבים בישראל, בשבטים אינדיאנים אחדים באצורת הברית, וביהודים ממוצא תימני. אצל יהודים ממוצא תימני שכיחות הנשאות של המחלה נעה סבי 1 ל -60. ביהודים ממוצאי תימני נפוצה מוטציה אחת בלבד בגן הגורמת למחלה – ולכן קל לאבחן אותה באבחון טרום לידתי. אבחון כזה מומלץ לכל בני זוג ששניהם ממוצא תימני. מכיוון שהמחלה נדירה מאוד ביהודים ממוצא אחר, אין בדרך כלל צורך בביצוע הבדיקה כאשר רק אחד מבני הזוג הוא ממוצא תימני.
סימנים וסימפטומים
נוהגים להבחין בין שלוש צורות שונות של מחלת MLD, על פי גיל ההופעה של המחלה: מחלת ינקות (infantile), מחלת גיל ההתבגרות (Juvenile), ומחלת מבוגרים (Adult).
המחלה המופיעה בינקות מופיעה בדרך כלל בגיל מספר חודשים עד שנתיים. ההסתמנות האופיינית כוללת התדרדרות ביכולות המוטוריות של הילד, הפרעות ביציבה, טונוס שרירים מופחת, הפרעה בעצבים בגוף (נוירופתיה פריפרית) ופגיעה בעצב הראייה.
מחלת המתבגרים יכולה להופיע החל מגיל 3 ועד גיל 16 לערך. גם כאן הסימפטומים המרכזיים כוללים הפרעה עצבית פריפרית, הפרעה מוטורית, וגם הפרעה אינטלקטואלית והתדרדרות קוגניטיבית. לעיתים מופיעים גם פרכוסים.
הסימפטומים דומים גם במחלת המבוגרים, בה דמנציה והפרעות התנהגות תופסים מקום נכבד יותר בהסתמנות הראשונית של המחלה.
אבחנה של MLD
אבחנה של המחלה נעשית בכמה שיטות. הדרך המסורתית לאבחנה נעשתה באמצעות הדגמה של פעילות בלתי מספקת של האנזים אריסולפטאז A בדגימה של תאי דם לבנים או תאים מן העור.
אבחנה מודרנית נעזרת בשיטות מולקולאריות וגנטיות לזיהוי מוטציה ידועה (כאשר יש חשד למוטציה ספציפית – למשל ביהודים ממוצא תימני) או אפילו ריצוף של הגן הפגוע.
חלק חשוב מהאבחנה הוא אבחנה לפני הלידה ולפני ההיריון. בני זוג ממוצא תימני יכולים לערוך בדיקה גנטית למחלה, והיא מומלצת להם על ידי משרד הבריאות וארגון הגנטיקאים בישראל. כאשר רוצים לבדוק עובר ברחם, ניתן להיעזר
בבדיקת מי שפיר או סיסי שלייה.
טיפול במחלה
למרבה הצער, אין דרך יעילה לטיפול במחלה, והיא איננה ניתנת לריפוי. שיטות שונות וחדשניות לטיפול במחלה מנסות להיעזר בהשתלת מח עצם וטיפול גנטי חליפי – עד כה ללא הצלחה מרובה.
