מהי תסמונת וולפרם?

תסמונת וולפרם, הנקראת במקורות מסוימים DIDMOAD (ראשי התיבות של diabetes insipidus, diabetes mellitus, optic atrophy and deaness) היא מחלה גנטית נדירה מאוד הגורמת לחירשות, סוכרת, ניוון של עצב הראיה ועוד. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1938 על ידי רופא בשם וולפרם, שזיהה אותה בקרב ארבעה אחים.

מה הם הגורמים לתסמונת?

התסמונת בדרך כלל נגרמת כתוצאה מתפקוד לקוי של הרשתית התוך פלזמית (Endoplasmatic reticulum). הרשתית התוך פלזמית היא אברון המצוי כמעט בכל התאים האיקריוטיים, כשבין היתר הרשתית התוך פלזמית משתתפת ביצירה של חלבונים, לוקחת חלק פעיל בסינתזה של שומנים, משחקת תפקיד מרכזי בתהליכי הייצור של הורמונים סטרואידיים כמו לדוגמה הורמוני המין ועוד.

הפגיעה בתפקוד של הרשתית התוך פלזמית היא תוצאה של מוטציה גנטית, המופיעה בגן הנקרא WFS1.  WFS1 מקודד ליצירת חלבון הנקרא חלבון וולפרם (wolframin protein) הממוקם ברשתית התוך פלזמית. עדיין לא ברור לחלוטין מה הם התפקידים של החלבון, אך ישנן יותר משלושים מוטציות שונות בגן המקודד לייצור החלבון המובילות לייצור של חלבון לא תפקוד, הגורם להופעת התסמינים המרכיבים את התסמונת.

בפחות מעשרה אחוז מהמקרים, התסמונת נגרמת כתוצאה ממוטציה בגן הנקרא CISD2. מוטציה בגן זה גורמת לצורה הנקראת WFS2. המוטציה המופיעה בגן CISD2 גורמת לייצור של חלבון CISD2 לא תקין. חלבון זה חשוב לתפקוד התקין של המיטוכונדריון, אברון המתפקד על תקן תחנת הכוח של התא. יש לציין כי עד כה זוהו רק 200 מקרים של תסמונת וולפרם ואילו רק בקרב מספר משפחות בירדן תוארה הצורה השנייה של התסמונת (WFS2).

מה הם התסמינים של תסמונת וולפרם?

• בדרך כלל החולים מאובחנים עם סוכרת בסביבות גיל שש שנים בלבד, כאשר קרוב למאה אחוז מהלוקים בתסמונת המאובחנים כסוכרתיים יצטרכו לעשות שימוש באינסולין.
• ניוון של עצב הראייה מתחיל בסביבות גיל 11 והתסמין הראשון הוא אובדן הראייה הפריפרית ועיוורון צבעים. במהלך הזמן הפרעות הראייה מחמירות באופן הדרגתי, כאשר ברוב המקרים תוך שמונה שנים מהופעת התסמין הראשון שמהווה עדות לפגיעה בעצב הראייה, הלוקים בתסמונת מתעוורים לחלוטין.
• כשבעים אחוז מהלוקים בתסמונת וולפרם סובלים מסוכרת טפלה. מחלה זו מאופיינת בליקוי בהפרשה של הורמון הנקרא ואזופרסין, המופרש מבלוטת יותרת המוח. תפקידו של ההורמון למנוע השתנה מוגברת וכאשר הוא לא מופרש בכמות המתאימה, החולה יפריש יותר מדי שתן.
• בחולים זכרים, הבעיות בבלוטת יותרת המוח לרוב יגרמו לייצור מופחת של טסטוסטרון ובעקבות זאת יופיעו בעיות גדילה ובעיות בהתפתחות המינית.
• כשישים וחמישה אחוז מהלוקים בתסמונת סובלים מליקוי שמיעה תחושתי עצבי שדרגת החומרה שלו נעה בין חירשות מוחלטת החל מהלידה במקרים הקשים לבין החמרה הדרגתית בפגיעה בשמיעה המתחילה בגיל ההתבגרות.
• 60-90 אחוז מהלוקים בתסמונת סובלים בנוסף מבעיות בדרכי השתן, כשבין היתר מדובר בחסימה בשופכנים, בעיות בשליטה על שרירי הסוגרים של שלפוחית השתן, דליפת שתן ועוד.
• כשישים אחוז מהלוקים בתסמונת סובלים מבעיות נוירולוגיות כשבעיקר מדובר בבעיות הקשורות לשיווי משקל וקואורדינציה (אטקסיה) שלרוב מתחילות בבגרות המוקדמת. בעיות נוירולוגיות נוספות המופיעות בקרב הלוקים בתסמונת הן אובדן חוש הריח, נשימה לא סדירה, אובדן של רפלקס ההקאה, התכווצויות שרירים, פרכוסים, נוירופתיה היקפית ובנוסף ייתכנו לקויות שכליות.
• כמו כן, כשישים אחוז סובלים מהפרעות פסיכיאטריות כשלרוב מדובר בהתקפים פסיכוטיים, דיכאון מג'ורי והתנהגות אימפולסיבית ואגרסיבית.

כפי שציינו, ישנן שתי צורות של התסמונת החולקות מאפיינים משותפים. שתי הצורות נבדלות זו מזו בעיקר בגורמים הגנטיים, אך גם במאפיינים הקליניים. כך לדוגמה הלוקים ב- WFS2, סובלים גם מכיבים בקיבה ובתריסריון ומדימומים מוגברים לאחר ניתוח. עם זאת, הלוקים בצורה זו של התסמונת לא סובלים מסוכרת טפלה. תוחלת החיים הממוצעת של הלוקים בתסמונת היא שלושים שנה בלבד.

כיצד התסמונת עוברת בתורשה?

המוטציות בגן WFS1 עוברות בתורשה באופן אוטוזומלי רצסיבי. המשמעות היא שעל מנת שהצאצא ילקה בתסמונת, שני ההורים צריכים להעביר לו עותק של הגן הפגום. עם זאת, לפי הידוע לנו כיום, נראה שאנשים הנושאים עותק פגום אחד בלבד של הגן, נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מתסמינים שונים של התסמונת כמו לדוגמה אובדן שמיעה, סוכרת סוג 2, תסמינים פסיכיאטריים ועוד. גם המוטציה שגורמת ל- WFS2 עוברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית.