תסמונות של גדילת יתר

תסמונות של גדילת יתר הן תסמונות הבאות לידי ביטוי בגדילה כללית או בגדילה של איברי גוף ספציפיים מעל שתי סטיות תקן לגיל. הקבוצה שכוללת את התסמונות השונות הבאות לידי ביטוי בגדילת יתר מגוונות ביותר הן מבחינת הגנים המעורבים בתסמונת והן מבחינת המעורבות של מערכות הגוף השונות. עם ההתקדמות מרחיקת הלכת בתחום הגנטיקה כיום ניתנת האפשרות לאבחן תסמונות שונות כאשר ישנו חשד קליני מסוים.

בין התסמונות החברות בקבוצת תסמונות גדילת היתר ניתן להזכיר למשל את התסמונת על שם סוטוס, תסמונת על שם ווייבר, תסמונת על שם בקווית-ויידמן ועוד.

מה הם הגורמים לתסמונות גדילת יתר?

הגדילה לגובה נחשבת לתהליך מורכב ביותר, שכן היא מושפעת מגורמים רבים ומגוונים כמו גורמים תזונתיים, גורמים סביבתיים, גורמים הורמונליים וגורמים גנטיים. ברוב המקרים בעיות בגורמים השונים מובילות דווקא להאטת הגדילה ולקומה נמוכה ונדיר ביותר ששינויים באחד או יותר מהגורמים יגרמו לגדילה מואצת.

גילוי הבסיס הגנטי של מגוון תסמונות גדילת יתר מאפשר לנו כיום להבין טוב יותר את התהליכים הביולוגיים האחראיים לגדילה הבלתי תקינה והתקינה של השלד. בנוסף לכך, הגילוי מאפשר לנו לעקוב אחרי החולים והתסמינים שהם מציגים ובמקרים מסוימים גם להעניק את הטיפול המתאים.

יש לציין כי לא בכל מקרה ומקרה האבחון המולקולרי ברמת הגן מספק כלים נוחים לסיווג. כך לדוגמה ישנן מוטציות בגן הנקרא FGFR3 (ראשי התיבות של Fibroblast Growth Factor Receptor 3) הגורמות לסוגים מסוימים של גמדות כמו Hypochondroplasia  או Achondroplasia ולעומת זאת ישנן מוטציות בגן זה שגורמות לתסמונת גדילת יתר הנקראת CATSHL (ראשי התיבות של Camptodactyly, Tall, Stature, and Hearing Loss).

מעבר לזה, ישנן תסמונות שבהן ההתייצגות של התסמונת יכולה להיות תוצאה של מוטציות בגנים שונים. מצב זה נקרא בשפה המקצועית אי אחידות גנטית ומתרחש למשל בתסמונת מרפן: תסמונת זו יכולה להיות תוצאה של מוטציות בגנים TGFBR1, TGFBR2 ו- FBN1.

מה הם התסמינים של תסמונות גדילת יתר?

התסמונות השונות בקבוצה זו באות לידי ביטוי בתסמינים שונים. להלן כמה מהתסמינים המאפיינים חלק מהתסמונות:

• תסמונת על שם סוטוס – קומה גבוהה ו/או הקף ראש גבוה מעל שתי סטיות תקן למין ולגיל וגיל עצמות מתקדם (אך ברוב המקרים הקומה הסופית תהיה בטווח התקין). בנוסף, סובלים הלוקים בתסמונת זו מאפילפסיה, בעיות התנהגות, עקמת, מומים במערכת המין והשתן, מומים לבביים ומראה פנים אופייני הכולל בין היתר מפתח עיניים בנטייה כלפי מטה, מצח גבוה ורחב, מרחק גדול בין העיניים וסנטר בולט.
• תסמונת על שם וויבר – גדילת יתר המתחילה בהריון וממשיכה לאחר הלידה, תווי פנים אופייניים המזכירים את תווי הפנים של הלוקים בתסמונת סוטוס (ללא הסנטר הבולט), בקע טבורי, קול צרוד ונמוך, גיל עצמות מתקדם, תנועתיות לא מלאה במפרקים ועוד.
• תסמונת על שם בקווית-ויידמן – עובר גדול לגיל הריון, לשון גדולה, כבד וטחול מוגדלים וסיכון מוגבר לגידולים סרטניים. בנוסף, שכיחים בלוקים בתסמונת זו גם אנומליות בכליה, הגדלה של הלב, פגות, היפוגליקמיה לאחר הלידה ועוד.
• תסמונת מרפן – מראה פנים אופייני הכולל היפופלזיה של עצמות הלחיים, מבנה פנים מוארך, סנטר נסוג וארובות עיניים בעלות זווית חיצונית כלפי מעלה, עיוות של בית החזה, עקמת, בעיות עיניים שונות כמו השטחה של הקרנית, הגבלה בטווח התנועה של המפרקים ועוד.

בדיקות גנטיות לאבחון נשאות לתסמונות

כפי שציינו, כיום ניתן לזהות את המוטציות שגורמות לחלק מתסמונות גדילת היתר, אך בדיקות אלו לא מבוצעות באופן שגרתי, אלא במצבים בהם ישנו חשד מוצק לקיום התסמונת. החשד מתעורר בעקבות ממצאים לא תקינים בבדיקות השגרתיות המבוצעות בהריון או לאחר הלידה.

יש לציין כי ישנן תסמונות גדילת יתר המאובחנות בהסתמך על מדדים קליניים בלבד, שכן המנגנון הגנטי שלהן עדיין לא ברור לחלוטין.

לעומת זאת, למשל בתסמונת על שם לויס-דיאץ, הנחשבת לנדירה ביותר, ישנן מוטציות מוכרות בגנים TGFBR 1 ו- TGFBR 2 שניתן לזהות באמצעות בדיקה גנטית והדבר נכון גם לגבי תסמונת על שם נבו הנגרמת כתוצאה ממוטציה בגן הנקרא PLOD 1.

בדרך כלל, הגורם לגדילת יתר במהלך ההריון הוא סוכרת הריון כשתסמונת גדילת יתר היא גורם נדיר מאוד לבעיה זו.