בדיקת דיקור מי שפיר (Amniocentesis) היא בדיקה פולשנית המתבצעת במהלך ההיריון. בבדיקה זו ניתן לאסוף חומר גנטי של העובר, על ידי שאיבה של מעט נוזל ממי השפיר.
למי מומלץ להיבדק?
דיקור מי שפיר היא בדיקה שאינה מומלצת דרך קבע לכל אישה בהריון. הבדיקה מומלצת רק במידה וקיים סיכון כשלהו למום עוברי, בדיקות סקר קודמות בלתי תקינות, וגיל מבוגר של האישה בהריון (מעל 35), הכרוך בסיכון מוגבר לתסמונת דאון.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
הבדיקה נערכת על ידי רופא גניקולוג (לעיתים כזה המתמחה באולטרא-סאונד גניקולוגי), תוך היעזרות במכשיר על קול. הבדיקה עצמה אורכת כחצי שעה, וכרוכה בדקירה של הבטן לשם השגת הדוגמית.
סיכונים נוספים של הבדיקה כוללים לידה מוקדמת (עם המשמעויות הנלוות לעתיד העובר הפג, בהתאם לשבוע הלידה), זיהום במי השפיר (כוריואמיוניטיס) וטראומה לעובר.
מה ניתן לגלות באמצעות בדיקת מי שפיר?
בתוך מי השפיר שנאספים, נמצאים תאים ממקור עוברי. מכיוון שמי השפיר מכילים גם הפרשות של העובר ממערכת השתן הראשונית שלו, ניתן למצוא בהם גם תאי ציפוי – תאי אפיתל – המכילים את החומר התורשתי.
במידה ויש חשד למחלה ספציפית בעובר, ניתן לערוך גם בדיקת FISH או בדיקת PCR לזיהוי ליקויי גנטיים ברזולוציה קטנה יותר. ניתן להיעזר בדיקור מי שפיר גם לבדיקת אבהות – לצורך הוכחת קשר בין העובר לאב המשוער.
במקרים נדירים יותר של זיהום בנגיף CMV, ניתן לגלות על ידי דיקור מי השפיר האם העובר נדבק בנגיף או לא. להדבקה בנגיף יכולה להיות השפעה מכרעת על המשך הריון – הדבקה בשלב מוקדם נקשרה בסיכון גבוה למומים שונים של מערכת העצבים והמוח בעובר, אם כי אין בכך וודאות. במקרה כזה מקובל לערוך את דיקור מי השפיר סביב שבוע 22, ולבדוק נוכחות של הנגיף במי השפיר (ולא בתאי העובר עצמם). דיקור מי שפיר משמש גם לזיהוי בשלות עוברית, על ידי מדידה של חומרים שונים המעידים על הבשלה של הריאות. בדיקה זו חשובה בשלב מאוחר יותר בהריון, כאשר עולה לעיתים צורך ביילוד מוקדם, ומעוניינים לדעת האם יש סכנה למחלת ריאות של ביילוד, או שריאותיו עברו התפתחות מספקת.