בדיקת אבהות היא שיטה גנטית מדעית להוכחה של קרבת משפחה – הורות לילד, על בסיס הקרבה הגנטית בין אב לילדו. בדיקה זו חוללה מהפכה של ממש בתחומים רבים – ובייחוד בתחומי המשפט ודיני המשפחה.
הבסיס הגנטי לבדיקת אבהות
כידוע, החומר הגנטי שלנו, ה – DNA, מגיע אלינו משני ההורים. החומר הגנטי כולו "ארוז" בארבעים ושש חתיכות המכונות כרומוזומים. ארבעים וששה הכרומוזומים הם למעשה עשרים ושלושה זוגות, כאשר בכל זוג מגיע כרומוזום אחד מהאב ואחד מהאם.
למרות שבני האדם דומים מאוד בחומר הגנטי שלהם, עד לשברירי אחוזים של הבדל בלבד, עדיין קיימים הבדלים רבים ב- DNA המאפשרים להבדיל בין אדם למשנהו. הבדלים יכולים להיות בקטעים ארוכים של DNA, במספר חזרות של מקטע מסויים, או בבסיס בודד.
זהות של סמנים גנטיים בין אב לילדו (במחצית מהכרומוזומים) משמעה בדיקת אבהות חיובית. בדיקה של מספר מספק של נקודות משתנות מפחיתה מאוד את הסיכוי לטעות. חשוב לציין, שלעיתים אין התאמה מלאה בין סמנים על כרומוזום של הורה לכרומוזום של הילד, בגלל התופעה המכונה טרנסלוקציה. טרנסלוקציה (שחלוף בעברית) מתארת החלפת חומר גנטי בין כרומוזומים בשעה של הכפלת התא – שינויים שיש לקחת בחשבון בעת עריכת בדיקות גנטיות.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
דגימות מהאב לצורך בדיקת החומר הגנטי ניתן לקחת מכל תא בגוף – כמעט כל התאים מכילים את החומר הגנטי, ללא הבדלים. בדרך כלל מקובל להיעזר בדגימת דם (עם תאי דם לבנים) או בדגימת רוק (עם תאי ציפוי של מערכת העיכול).
האם בדיקת אבהות היא בדיקה מוחלטת?
כמו כל בדיקה רפואית, אף בדיקה אינה בטוחה במאת האחוזים. עם זאת, בדיקות האבהות המודרניות הן בדיקות בעלות אחוזי טעות זניחים ביותר. הסיכוי שאדם אקראי יישא רצף סמנים דומה לילד שנבדק ואינו הילד שלו, תלוי כמובן במספר הסמנים שנבדקים.
כאשר מספר הסמנים הוא תשע, ואף יותר מכך, הסיכוי לטעות מיזערי ביותר. תאומים זהים נושאים, כמובן, את אותו החומר הגנטי, ולכן לא ניתן להבדיל בניהם באמצעות בדיקת אבהות. בדיקת אבהות היא ראייה קבילה בבתי משפט ברוב התחומים, למשל לצורך הוכחת תשלומי מזונות. לעיתים בתי דין רבניים נמנעים מלהסתמך על בדיקת אבהות להגדרת ילד כממזר, משיקולים הלכתיים – משפטיים, אך אין בכך כדי לרמוז על טעות בבדיקה. עוד על בדיקת אבהות באתר isgt.org.il